דליפת שתן
דליפת שתן הינו מצב בו קיים איבוד של שתן באופן לא רצוני. מצב זה יוגדר כ"בעיה" כאשר יש לדליפה השפעות חברתיות או היגייניות.
השכיחות של התופעה היא גבוהה מאוד: אחת מכל ארבע נשים בגילאים שבין 30-60 תסבול מבריחת שתן ומחצית מהנשים הסובלות יגדירו זאת כבעיה חברתית.
גורמי הסיכון העיקריים הם:
מגדר- נשים סובלות מדליפת שתן בשכיחות גבוהה יותר מאשר גברים. דבר זה אינו נכון בקבוצות הגיל המבוגרות בהן השכיחות דומה בשתי הקבוצות.
גיל- אנשים מבוגרים יותר יסבלו יותר מבריחת שתן
הריון- כשליש מהנשים יפתחו דליפת שתן בחומרה משתנה במהלך ההריון שלהן. הסיבות הן כנראה: עומס המשקל ולחץ היתר המופעל על שרירי רצפת האגן ועל השלפוחית, שינויים ביציבה ושינויים הורמונליים.
לידה- במהלך הלידה נוצרת מתיחה חזקה של כל המבנים באגן וברצפת האגן. מתיחה זו עלולה לגרום לפגיעה בשרירים, ברקמות החיבור, בעצבים ואף באיברים הפנימיים כגון השופכה, הנרתיק ופי הטבעת. נשים רבות סובלות מדליפת שתן זמנית בימים הראשונים לאחר הלידה ובתקופת משכב הלידה, אך לאחר מספר שבועות הבעיה תחלוף מאליה. אצל חלק מהנשים הדליפה תמשך גם לאחר תקופה זו ותהפוך לבעיה כרונית העלולה להחמיר עם מספר הלידות ועם הגיל.
גיל המעבר- כ 55% מהנשים מתחילות לסבול מבריחת שתן כשהן מגיעות לגיל המעבר. הסיבה היא כנראה החלשות התמיכה הפאסיבית (רקמות החיבור) ברצפת האגן כתוצאה מירידה באסטרוגן.
השמנת יתר- משקל עודף יותר לחץ מוגבר על רצפת האגן ופגיעה ביכולת התמיכה של הרקמות.
סיבות נוספות יכולות להיות- פרוסטטה מוגדלת (אצל גברים), פוליאוריה (השתנה מרובה) וצריכה מוגזמת של קפאין.
ישנם סוגים שונים של דליפת שתן:
דליפת שתן מתוך מאמץ (stress incontinence)- בריחה של שתן (בכמות מעטה בדרך כלל) כתוצאה מעליה חדה בלחץ התוך בטני. דליפה כזו עלולה להתרחש בזמן שיעול, עיטוש, קפיצה, ריצה, הרמת משאות כבדים או פעילות גופנית מאומצת.
בריחת שתן מתוך דחיפות (urge incontinence)- בריחה של שתן (בטיפות או בכמות גדולה) בזמן דחף חזק ללכת לשירותים. רוב האנשים יגדירו זאת כ"קושי בהתאפקות". ישנם מצבים ידועים מראש העלולים לגרום לדליפה מתוך דחיפות. לדוגמא: שמיעה של מים זורמים, "סימן המפתח"- הגעה לדלת הבית, קור ומצבי חרדה. נהוג לומר שהסיבה לדליפה מתוך דחיפות היא "שלפוחית רגיזה" או (overactive bladder), או אי יציבות של הדטרוזור (השריר החלק של השלפוחית) אך לא ברור מה הגורמים לכך.
דליפת שתן מעורבת – שילוב של שני הסוגים שלעיל.
דליפת שתן על רקע פגיעה מבנית- בדרך כלל עקב פגם או ליקוי מלידה.
דליפת שתן על רקע פגיעה תפקודית- מגובלות בתנועה שאינה מאפשרת הגעה לשירותים בזמן
דליפת שתן על רקע פגיעה עצבית- יכולה להגרם כתוצאה מתאונה או ממחלות שונות כגון טרשת נפוצה, סוכרת, פרקינסון ועוד.
הטיפול בדליפת שתן
ישנם טיפולים שונים לבריחת שתן המותאמים לסוגים השונים ולגורמי הסיכון:
פיזיותרפיה לרצפת האגן – נקראת גם "שיקום אורוגניטלי". מתמקדת בזיהוי השרירים של רצפת האגן ובהפעלתם בצורה נכונה. במקרה הצורך נעשה שימוש במכשיר ביופידבייק ובאלקטרודה וגינלית/אנאלית המאפשרים למטופל/ת לראות על מסך מחשב את יכולת הכיווץ וההרפייה שלו/ה. לעיתים נדרש גם טיפול מנואלי לשחרור הידבקויות (למשל בצלקות הקיימות לאחר הלידה) ולהרפיית מתח שרירי באזור הנרתיק והשופכה. טיפול זה ניתן ע"י מכון פיזיותרפיה מוסמך המתמחה בתחום זה והוא מתאים אך ורק לאנשים שאינם סובלים מפגיעה קוגניטיבית. מספר הטיפולים הנדרש נע בין 6-12 לטיפולים, כאשר ניתן דגש רב להדרכת המטופל לאימון עצמאי בביתו בין הטיפולים ולאחר שהטיפול מסתיים. כאשר, מסיבה מסוימת, הכיווץ הרצוני אינו קיים או חלש באופן יוצא דופן, ישנה אפשרות להשתמש בזרמים חשמליים על מנת לגרות את השריר לפעולה. בנוסף לטיפול הממוקד בשרירים, תינתן גם הדרכה להרגלי שתיה והתרוקנות נכונים ולשינוי התנהגותי כגון אימון שלפוחית (במקרה של דליפה מתוך דחיפות), הקפדה על פעילות גופנית מאוזנת והורדה במשקל.
טיפול תרופתי- שימוש בחומרים המרפים את השריר החלק של השלפוחית (הדטרוזור). מתאים בעיקר לאנשים הסובלים מדליפה מתוך דחיפות (urge incontinence). התרופה ניתנת ע"י אורולוג או אורוגניקולוג והיא מיועדת לשימוש לפרק זמן ארוך.
טיפול ניתוחי- יצירת תמיכה מלאכותית ברצפת האגן ע"י תפירת רקמות החיבור, הנחת סרט או רשת. מתאים לדליפה מתוך מאמץ בלבד. ישנו גם טיפול בהזרקה- הזרקת חומר מעבה לשופכה- המתאים גם לדליפת שתן מעורבת.
מוזמנים לקרוא גם על טיפול בדורבן